צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, קובע שהחל מיום 1/2/2016 המעסיק ישלם לעובד, בעד כל יום עבודה בפועל, עד 22.60 ₪ לדמי נסיעה.

זכאות לדמי נסיעה

מי שזכאי לדמי נסיעה הוא עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. הפסיקה קבעה כי בדרך כלל, מדובר בעובד שצריך לנסוע יותר מ-500 מטרים (בתנאים מסוימים).

"3. כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות עד המקסימום האמור בסעיף 2 לעיל בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו."

 גובה דמי הנסיעה

סעיף 2 לחוק קובע כי הסכום המקסימלי לתשלום עבור הוצאות נסיעה ליום הוא 22.60 ₪.

המקסימום לתשלום לכל כיוון נסיעה ליום הוא 11.30 ₪. המעביד יכול לבחור לשלם סכום גבוה מזה, אבל הוא לא מחויב לכך על פי חוק.

"2. שיעור החזר הוצאות נסיעה מיום כ"ב בשבט התשע"ו (1 בפברואר 2016) יהיה עד 22.60 שקלים חדשים ליום עבודה."

אופן חישוב התשלום

המעסיק ישלם את הנמוך מבין השלושה:

1. תעריף לנסיעה בודדת (כפול 2 אם נדרש הלוך וחזור) X מספר ימי עבודה בפועל;
2. תעריף "חופשי יומי" x מספר ימי עבודה בפועל (כלומר, ימי היעדרות, כמו מחלה, חופשה, מילואים חג וכו' – לא ייספרו);
3. תעריף "חופשי חודשי".

"4. הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה."

 זכאות לתשלום רק עבור ימי נסיעה בפועל

עובד יהא זכאי להחזר נסיעה רק עבור ימים בהם הגיע לעבודה בפועל. ימים בהם נעדר מעבודתו לא יזכו אותו בהחזר נסיעה.

נניח למשל, שבחודש עבודה מסוים יש 22 ימי עבודה. בפועל, עובד הגיע לעבודה 19 ימי עבודה בלבד. במשך 3 ימים הוא היה חולה, ולכן נעדר מעבודתו. בהתאם לכך העובד יהא זכאי להחזר נסיעה עבור 19 ימים בלבד.

"7. עובד הנעדר מעבודתו מסיבה כלשהי אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד תקופת העדרו."

דוגמה:

עובד עבד 17 ימים בפועל. במקרה שלו, תעריף הנסיעה לכל כיוון עומד על 5 ₪; תעריף חופשי יומי הינו 13 ₪; תעריף חופשי חודשי עומד על 300 ₪ לחודש.

אופן החישוב יהא כדלקמן:

1. נסיעה בודדת הלוך וחזור – 10 ₪ ליום x 17 ימי עבודה = 170 ₪.

או

2. תעריף חופשי יומי – 13 ₪ ליום x 17 ימי עבודה בפועל = 221 ₪.

או

3. תעריף חופשי חודשי – 300 ₪.

המעסיק מחויב לשלם את דמי הנסיעה לפי הסכום הנמוך מבין האפשרויות שלעיל; דהיינו, האפשרות הראשונה, של נסיעה בודדת הלוך וחזור, על סך 170 ₪.

אם העובד זקוק ליותר מאוטובוס אחד, המעסיק לא חייב לשלם יותר מתעריף המקסימום הקבוע בחוק – 22.60 ₪. 

תשלום עבור נסיעה ביותר מאוטובוס אחד

כאשר עובד נזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד כדי להגיע לעבודה, הוא יהא זכאי לתשלום גם בעבור הנסיעה בקו האוטובוס הנוסף, בתנאי שנסע בו לפחות 3 תחנות עירוניות נוספות. לכן, למשל, עובד שנזקק לקו אוטובוס נוסף, ובו נסע לאורך 2 תחנות עירוניות בלבד, לא יהא זכאי לתשלום נסיעות בעבור הקו הנוסף.

שימו לב: בכל מקרה, התשלום המקסימלי ליום הינו 22.60 ₪, וגם נסיעה בקו נוסף לא מזכה בתשלום מעבר לתעריף המקסימלי.

"5. עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי להשתתפות מעסיקו בהוצאות נסיעה גם בעבור הנסיעה הנוספת, אם הוא חייב לנסוע באוטובוס השני 3 תחנות עירוניות נוספות לפחות כדי להגיע למקום עבודתו. האמור בסעיף זה הוא בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל."

 סייגים לתשלום דמי נסיעה

1. כאשר המעסיק נותן לעובד רכב צמוד או משלם עבורו אחזקת רכב, הוא לא מחויב לשלם גם דמי נסיעות.
2. סעיף 6 לצו קובע, כי כאשר העובד מוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו – אין חובה לשלם לעובד דמי נסיעות. למשל, כאשר המעסיק מספק שירותי הסעה, הוא לא צריך לשלם גם דמי נסיעות. אם העובד בחר מרצונו לא להגיע בהסעה, אין בכך כדי לחייב את המעסיק לשלם הוצאות נסיעה.

"6. החזר הוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו. מוסע העובד לכיוון אחד בלבד (לעבודה או ממנה), יהיה זכאי להחזר עד למחצית הסכומים הנ"ל.