כל עובד זכאי לצבירה של ימי חופשה.

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע את מספר ימי החופשה שהעובד יצבור בשנה, וזאת בהתאם למספר פרמטרים:    

• שנות הוותק של העובד במקום העבודה;
• אורך שבוע עבודתו – חמישה או שישה ימי עבודה בשבוע;
• האם יש בין העובד למעסיק קשר משפטי של שנה;
• מספר ימי העבודה של העובד במהלך שנת העבודה.

על פי חוק חופשה שנתית, ימי החופשה בשנה נספרים באופן קלנדרי, מלא. כלומר, גם ימי שישי ושבת נחשבים בספירה.

בעבודות מסויימות ניתן מספר רב יותר של ימי חופשה, וזאת מכוח תקנות חופשה שנתית.

כדי לחשב כמה ימי חופשה מגיעים לעובד, יש לחשב תחילה את הוותק שלו בעבודה ואם יש בינו ובין המעסיק קשר משפטי של שנה. רק לאחר מכן נוכל לחשב את מספר ימי החופשה להם זכאי העובד.

חישוב מספר שנות הוותק בעבודה לעניין חוק חופשה שנתית

לפי חוק חופשה שנתית, שנת עבודה נמדדת באופן קלנדרי. למשל, אם עובד התחיל לעבוד במאי 2020, שנת העבודה הראשונה שלו תסתיים ב-31.12.2020, הגם שבפועל לא השלים שנת עבודה. 

הנוסחה לחישוב:

מספר שנות ותק = 1 + שנת תחילת העבודה – שנת המס הנבדקת

חישוב צבירת ימי חופשה

החוק מבחין בין עובד שהשלים קשר משפטי של שנה ובין עובד שלא השלים קשר משפטי של שנה.

קשר משפטי של שנה הינו מה-1 בינואר ועד 31 בדצמבר של אותה שנה. לדוגמה, מ-1/1/2019 עד 31/12/2019, או מ-1/1/2020 עד 31/12/2020.

דוגמה למקרה שבו אין קשר משפטי של שנה – עובד שהחל את עבודתו ב-26/11/2012 וסיים אותה ב-1/5/2020. למרות שעבד יותר משנה, העובד לא השלים קשר משפטי של שנה בשנת 2020, מאחר שסיים את עבודתו לפני 31/12/2020.

אופן החישוב של צבירת ימי חופשה בשנה לעובד שהשלים קשר משפטי של שנה:

1. במידה שהעובד עבד לפחות 200 יום במהלך השנה, הוא זכאי למלוא ימי הצבירה המנויים בחוק (לפי הוותק).
2. במידה שהעובד עבד פחות מ-200 יום, הוא זכאי לחלק היחסי של ימי חופשה המנויים בחוק (לפי הוותק). למשל:

למשל, עובד התחיל לעבוד ב-1/1/2020 וסיים לעבוד ב-31/12/2020. בינו ובין המעסיק מתקיים קשר משפטי של שנה. אם העובד עבד 200 ימים, הוא זכאי לכל ימי החופשה המנויים בחוק; אם עבד פחות מ-200 ימים, למשל 110 ימים, הוא יקבל חלק יחסי – 110 חלקי 200.

* חלק של יום לא יבוא במניין הימים ותמיד מעגלים כלפי מטה – גם אם יוצא 4.95, מעגלים למטה, היינו 4.

אופן החישוב של צבירת ימי חופשה בשנה לעובד שלא השלים קשר משפטי של שנה:

1. במידה שהעובד עבד לפחות 240 יום במהלך השנה, הוא זכאי למלוא ימי הצבירה המנויים בחוק.
2. במידה שהעובד עבד פחות מ-240 יום, הוא זכאי לחלק היחסי של ימי חופשה המנויים בחוק.

הנוסחה לחישוב:

למשל, אם עובד התחיל לעבוד ב-1/2/2016 וסיים לעבוד ב-31/8/2020,  בינו ובין המעסיק לא מתקיים קשר משפטי של שנה. אם העובד עבד 240 ימים, הוא זכאי לכל ימי החופשה המנויים בחוק; אם עבד פחות מ-240 ימים, למשל 150 ימים, הוא יקבל חלק יחסי של 150 חלקי 240.

*גם כאן, חשוב לזכור שחלק של יום לא יבוא במניין הימים ותמיד מעגלים כלפי מטה.

ימים שלא יבואו במניין ימי החופשה

סעיף 5 לחוק חופשה שנתית מתייחס למצבים המפסיקים את ספירת ימי חופשתו של העובד וביניהם ימי מילואים, חג, לידה והורות, שביתה, מחלה, תאונה, אבל ועוד.

מועדי החופשה

ככלל, חופשה תינתן בדצמבר, שהוא החודש האחרון בשנה, או בשנה שלאחר מכן, וזאת מכיוון שבסוף השנה ניתן לדעת אם העובד עבד 200 או 240 ימים או פחות.

למרות זאת, העובד רשאי לקחת יום חופשה אחד במועד כרצונו ויום חופש אחד נוסף שהוא אחד מתוך  ימי הבחירה שבתוספת לחוק, למשל: ערבי חג, צומות, ימי זיכרון ועוד.

התנאי לכך הוא, שעל העובד להודיע למעסיק על מועד החופשה שבחר 30 ימים מראש.

צבירת ימי חופשה על פני מספר שנים

ככלל, חופשה אינה ניתנת לצבירה לשנים הבאות. אולם, בהסכמת המעסיק, ניתן לצבור ימי חופשה באופן הבא: עובד ששהה ב-7 ימי חופשה רצופה בשנה יוכל לצבור את היתרה למשך השנתיים הבאות בלבד.

שימו לב שעל מנת שתותר צבירה נדרש שהעובד ישהה לפחות ב-7 ימי חופשה רצופים על מנת שיצבור את יתר ימי החופשה לשנתיים הבאות.

אם העובד לא ינצל את יתר ימי החופשה שצבר במהלך השנתיים הבאות, ימי החופשה יהיו ניתנים למחיקה.

על מנת שהמעסיק יוכל למחוק את ימי החופשה שהעובד לא ניצל בתוך התקופה המותרת לצבירה, עליו לנהוג בתום לב ולהודיע לעובד בטרם המחיקה כי יש לרשותו ימי חופשה שיימחקו במידה שלא ינצלם.

רציפות החופשה

ככלל, נדרש שהחופשה תהיה בפרק זמן רצוף של 7 ימים לפחות. אולם, עובד יכול לחלק את ימי החופשה ולא לנצל את כולם ביחד, אבל זאת בתנאי שלפחות פרק אחד מהחופשה שינצל יהיה של 7 ימים רצופים.

קביעת מועד לתחילת החופשה

כאשר מדובר בחופשה של 7 ימים ומעלה, תאריך תחילת החופשה צריך להיקבע לפחות 14 יום מראש.

אובדן הזכות לדמי חופשה

עובד השוהה בחופשה, אינו יכול לעבוד בזמן זה תמורת שכר במקום אחר. אם העובד בכל זאת עבד בשכר במקום אחר ביום זה, המעסיק לא חייב לשלם לו עבור ימי החופש, ואם הוא שילם אותם לעובד – הוא יוכל לגבות אותם בחזרה.

פדיון חופשה בעת סיום יחסי עובד-מעסיק

כאשר הסתיימו יחסי עובד-מעסיק והעובד לא ניצל את מלוא ימי החופשה, על המעסיק לפדות אותם בכסף.

למשל, עובד שפוטר ויחסי העבודה שלו הגיעו אל סיומם, לזכותו 10 ימי חופשה שלא ניצל. על המעסיק לפדות את ימי החופשה בכסף. אם לדוגמה ערך יום העבודה של העובד הוא 300 ₪ ליום, על המעסיק לשלם לעובד כדלקמן:

3,000 = 10x 300

על המעסיק לשלם בגמר החשבון לעובד רכיב פדיון חופשה בסך 3,000 ₪ עבור 10 ימי חופשה שלא ניצל במהלך עבודתו.

שימו לב: לא ניתן לפדות ימי חופשה כל עוד מתקיימים יחסי עובד-מעסיק!! פדיון חופשה אפשרי רק בסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

חישוב שיעור יום חופשה

1. לעובד במשכורת: ישולם שכר חודשי מלא.
2. לעובד בשכר:

א. כאשר העובד השלים את כל ימי העבודה בשלושה החודשים האחרונים, יש לחלק את סכום 3 המשכורות האחרונות ב-90 ימים:

 ב. כאשר העובד לא השלים את כל ימי העבודה בשלושה החודשים האחרונים, יש לחלק את סכום 3 המשכורות של רבע השנה שבה אחוז ימי עבודתו הוא הגבוה ביותר ב-90 ימים: