שטר המטען האווירי ( AWB – Air Waybill או ACN – Air Consignment Note ) הוא בעיקר אישור משלוח – הוא איננו מסמך זכות ולמחזיק בו אין זכות כלשהי בטובין.
כמו"כ אין שטר המטען האווירי מסמך סחיר ועקב זאת אי אפשר להעביר הבעלות על הטובין ע"י הסבתו – וזאת בניגוד לשטר המטען הימי. שטר המטען האווירי מנופק בהתאם להוראות אמנת ורשה משנת 1929- )שאומצה במדינת ישראל תחת חוק ההובלה האווירית תש"מ 1980 ) .
בסעיף 8 לאמנה נקבעו הפרטים החייבים להופיע בשטר המטען האווירי. בין השאר צריכים, לפי האמנה הנ"ל להופיע
בשטר המטען האווירי תאריך ומקום הנפקת שטר המטען, שמות השוגר והנשגר עם כתובתם כמו, תאור טבע הטובין, אופן אריזתם, המשקל, הכמות, נפח או מידות הטובין ועוד. ניתן לומר ששטר המטען האווירי הוא המסמך העשוי או ע"י או עבור השולח והמייצג את החוזה הקיים בין השולח וחברת התעופה או חברות התעופה הנוטלות חלק בהובלת הטובין. בנוסף לנ"ל מהווה שטר המטען האווירי חשבון הובלה, תעודת ביטוח ימי (במידה והביטוח נעשה ע"י המוביל) והוראות טיפול במטען.
חשוב ליצואן המשתמש בהובלה אווירית, לדעת שעל פי אמנת ורשה, על היצואן חלה האחריות לנכונות הפרטים המופיעים על גבי שטר המטען והוא יהיה אחראי לכל נזק שייגרם למוביל האווירי או לכל גוף אחר אם הנזק אירע כתוצאה מהצהרה לא נכונה או לא מלאה של שטר המטען האווירי.
תכונותיו של שטר המטען האווירי
שטר המטען האווירי משמש למספר מטרות שהעיקריות שבהן הן כדלהלן:
הוכחה לקבלת הטובין למשלוח
טבעי שיצואן שמוסר את מטענו למשלוח, לחברת התעופה מצפה לקבל קבלה כלשהי, קבלה אשר תשמש כהוכחה לעובדה שהמטען הועבר למוביל, התקבל ע"י המוביל למשלוח במצב טוב לכאורה ולכך שהוראות המשלוח כפי שנמסרו לחברת התעופה ע"י היצואן מקובלות על חברת התעופה. אחד מהעתקיו של שטר המטען האווירי נמסר ליצואן ומשמש כהוכחה לקבלת הטובין ולתנאי חוזה ההובלה.
הוראות משלוח
היצואן יכול לתת לחברת התעופה, על גבי שטר המטען, הוראות משלוח שונות כמו נמלי המוצא והיעד, היכן משולמת ההובלה, אם יש צורך לשמור המשלוח בקירור אם יש צורך לגבות הוצאות מיוחדות וכו'.
ראיה להסכם
שטר המטען האווירי איננו חוזה ההובלה אלא רק ראיה דוקומנטרית לתנאי החוזה, חוזה שנעשה בד”כ עוד לפני שהמטען הגיע לחברת התעופה. על מנת שייכרת חוזה ההובלה, יש צורך בשני תהליכים: הצעה (במקרה שלנו: חברת התעופה מציעה ליצואן ו/או ליבואן את שרותיה להובלה אווירית) וקבלה )במקרה שלנו: היצואן ו/או היבואן מקבלים מחברת התעופה את ההצעה הנ"ל). כאשר שני התהליכים הנ"ל – ההצעה והקבלה – מתקיימים, הרי שלמעשה חוזה ההובלה נכרת אולם היצואן ו/או היבואן יקבלו לידיהם את שטר המטען רק לאחר שהמטוס טס. אם כן, שטר המטען האווירי איננו חוזה ההובלה אלא הוכחה דוקומנטרית לקיומו של חוזה זה.
תעודת ביטוח
אם חברת התעופה היא זו שביטחה את המטען, יכול שטר המטען האווירי לשמש כתעודת ביטוח – ראה בהסבר למשבצת 20 בשטר המטען, להלן, בסעיף "מילוי שטר המטען האווירי".
העתקי שטר המטען האווירי
שטר המטען האווירי מופיע בשלושה העתקים מקוריים (Originals) ו12- או אף יותר העתקים (Copies). לכל העתק של שטר המטען האווירי יעוד משלו. מעברו השני של כל העתק מקורי מודפסים תנאי ההובלה Conditions of Contract) או (Conditions of Carriage.
מקור המאמר – מכון הייצוא