רשימון יצוא 

הבסיס החוקי לדרישת רשימון היצוא נמצא בסעיף 103 לפקודת המכס: "לפני שמעלים טובין אל אניה, קרון רכבת או כלי הובלה אחר, לשם יצוא, יש לרשמם לשם יצוא בדרך שנקבעה לכך".

רשימון היצוא משמש כעדות לביצוע היצוא ואישור של השלטונות כי היצוא בוצע בהתאם לרשום בו.  רשימון היצוא מופק על ידי סוכן המכס או המשלח הבינלאומי ורצוי לשמור עותק ממנו בתיק היצוא.

מסמכים לגוביינא – Documentary Collection 

חלק גדול מהעסקות בסחר הבינלאומי נעשות תחת עקרון הפרדת הרשויות. עקרון זה קובע שזכויותיהם של הצדדים לעיסקה – המוכר (היצואן) והקונה (היבואן) תשמרנה כל עוד הטובין מוחזקים בידי צד אחד והכסף בידי צד אחר. מכאן שבשתי השיטות הישירות הנ"ל, עיקרון הפרדת הרשויות מופר שכן בשיטת התשלום בחשבון פתוח, היבואן מקבל את המטען ומחזיק את התמורה בידיו.

מצד שני, במכירה בשיטת התשלום "תשלום מראש" היצואן הוא זה שברשותו התמורה לסחורה והסחורה עצמה. המכשיר המקובל המאפשר קיום של הפרדת הרשויות בסחר חוץ הוא שטר המטען הימי. בשנת 1855 נחקק באנגליה חוק שטר המטען אשר העניק למסמך זה את תכונת הקניין (זאת, בנוסף לתכונותיו של שטר המטען כקבלה וכראיה לתנאי החוזה, אשר היו מקובלות כבר מהמאה ה-16).

אם לשטר המטען לא היתה תכונה זו, היה צריך בעיקרון היצואן ללוות את הסחורה, להביאה ליבואן ולגבות את התמורה – זאת כפי שבאמת נעשה לפני הענקת תכונת הקניין לשטר המטען הימי. תכונת הקניין הפכה את שטר המטען הימי למסמך סחיר.

תכונה זו אף מאפשרת לצדדים לעיסקה להפקיד באופן זמני את החזקה על הטובין בידיו של גורם שלישי, גורם שאמין על הצדדים כנייטרלי – הבנק. כך המוכר אינו נפרד מזכויותיו על הסחורה והקונה אינו חזרה עליה.

תעודת מקור לסחר עם ארה"ב

תעודות המקור המשמשות לסחר עם ארה"ב הן תעודות שהשימוש בהן, במסגרת הסכם אזור הסחר החופשי בין ישראל לארה"ב (אס"ח – FTA) הוא לצורך קבלת העדפות מכס. התעודה טובה לסחר עם ארה"ב לרבות פורטו ריקו. תעודת המקור כוללת מקור ו2- העתקים ונדרשת, ביצוא מישראל להיות חתומה על ידי היצואן בלבד.

מקור המאמר: מכון הייצוא