היצוא מישראל לארה״ב תופס נתח משמעותי מהיקף היצוא הישראלי בכלל, והוא כולל ענפים שונים. חלק מעסקאות היצוא נעשות בין חברות קשורות, כלומר – שלחברה הישראלית קיימה חברה אחות או חברת בת בארה״ב שהמכירה נעשית אליה, והחברה הקשורה מפיצה את המוצרים בארה״ב ומספקת שירותים נלווים כמו תמיכה טכנית, שירותי תחזוקה, אספקת חלקי חילוף, מתן שירותים נלווים, ועוד.
לחברות הללו מוקדשת הרשימה הזאת. הסיבה שראינו לנכון להקדיש רשימה נפרדת לעניין זה נובעת מכך שנוכחנו לדעת, במסגרת הטיפול השוטף שלנו באימותי מקור אמריקאיים, שקיים חוסר ידע ניכר בנושא מחירי העברה לצרכי מכס, וחוסר ידע זה עלול להוביל לחשיפה מיסויית-מכסית משמעותית של חברות בנות אמריקאיות. וחשיפה זאת כמובן תשורשר בסופו של דבר לחברת האם הישראלית.
במה דברים אמורים?
מנהלי הכספים ומומחי המיסוי הישיר מכירים היטב את סוגיית מחירי העברה מהיבט מס הכנסה. הכוונה לכך שרשויות המס בוחנות בעין קפדנית את העסקאות בין צדדים קשורים, מחשש שהיחסים המיוחדים מייצרים עיוות מס. בעסקת מכירה בין חברה ישראלית לחברת-בת אמריקאית יעלו רשויות המס בארה״ב חשש שמא הרווח הנשאר בארה״ב הינו נמוך מדי, ולא משולם מלוא המס הראוי בארה״ב. מנגד, רשויות המס בישראל עלולות להעלות חשש בכיוון ההפוך, כלומר – שהרווח הנשאר בישראל נמוך מדי ומדינת ישראל מפסידה סכומי מס.
לצורך כך התגבשה התפיסה של מחירי ההעברה – TRANSFER PRICING – המוכרת ברחבי העולם ולפיה חברות קשורות צריכות לוודא שהמחיר שבו המוצר / השירות מועבר מחברת אחת לחברה השנייה מייצג מחיר המתאים לעסקאות בין צדדים קשורים. בעולמות המיסוי הישיר התגבשו גישות שונות ואפשרויות מגוונות לקביעת מחירי העברה, היכולות להתבסס על שיעור הרווח שנותר למפיץ בחו״ל, או על בסיס של תמחור המוצר באופן שיגזור עלויות ורווח מקובלות (COST PLUS), וקיימות וריאציות שונות.
וכאן העניינים מתחילים להסתבך. להסתבך – כי קיים שחקן נוסף במשחק הזה והוא המכס במדינות היבוא, כלומר בארה״ב. והוא רואה את הדברים באופן מנוגד לכאורה לרשויות המס שם, כי ככל שהמחיר שבו המוצר המיובא נכנס לארה״ב הינו נמוך, הרי שהמס על הרווח בארה״ב אמנם יגדל, אך מצד שני – וזה מה שמעניין את המכס – סכום המכס המשולם (בהיעדר הסכם סחר) על יבוא המוצרים לארה״ב – יקטן. וכשם ש״שובר השוויון״ בענייני מיסוי ישיר הינו מחיר העברה קביל, הרי שגם למכס יש תפיסה משלו של מחירי העברה. תפיסה משלו, כתבנו, כי היא אינה זהה למחירי העברה של מס הכנסה. יש גישות שמתאימות הן לענייני מיסוי ישיר והן לענייני מכס, ויש גישות שכלל אינן מתאימות למכס. לכן כל חברה ישראלית שמייצאת לחברה קשורה בארה״ב חייבת להצטייד במחקר STUDY מחירי העברה, שיתייחס גם לענייני מיסוי ישיר וגם לענייני מיסוי עקיף.
והדברים עלולים להסתבך עוד יותר. כי בעולם מחירי העברה של המיסוי הישיר מתקיימות לעיתים התאמות סוף שנה – ADJUSTMENT – שבאות לתיקון עיוותים שמצטברים במהלך השנה. אם, למשל, החברה הקשורה בארה״ב רשמה רווח בשיעור העולה על השיעור שמחקר מחירי העברה קבע, הדבר עלול לייצר קושי מול רשויות המס בארה״ב ולפיכך החברה האמריקאית מעבירה סכום נוסף לחברה הישראלית, על מנת להקטין את הרווח בארה״ב. אלא שמהלך זה הוא טוב ויפה מבחינת רשויות מס הכנסה בארה״ב, אך מבחינת דיני המכס, ומזווית הראייה של המכס בארה״ב, בוצע פה תשלום נוסף למוכר (החברה הישראלית) עבור הטובין שהוא מכר לקונה (החברה האמריקאית) באופן שמשנה את הערך לצרכי מסי יבוא שהוצהר על ידי הקונה בעת יבוא הטובין לארה״ב ושחרורם מהמכס.
השינוי יוצר בעיות
השינוי הזה, שמתרחש בעקבות הצורך לתקן משהו בעולם המיסוי הישיר, הינו בעייתי בעולם המכס מארבע סיבות. ראשית, מסתבר לפתע שהערך שהוצהר למכס האמריקאי אינו נכון, ויש צורך לתקן את הדיווח הלא נכון, גם אם אין כאן תשלום מכס נוסף, כי הטובין פטורים ממכס בגין הסכם הסחר של ישראל עם ארה״ב, כי אי אפשר לעבוד מול המכס עם הצהרות לא נכונות. שנית, אם מסתבר שתהיינה התאמות לכאן או לכאן בסוף שנה, הרי שמראש הערך שהוצהר מול המכס האמריקאי הינו מותנה ולא סופי, וצריך לעדכן מראש את המכס על כך. שלישית, יכול להיות שבעקבות תיקון הערך תיווצר חשיפת מכס, ככל שהטובין חייבים במכס.
והנה הסיבה הרביעית לבעיית עדכוני מחירי העברה, ולמעשה למחירי העברה בכלל, שאותה שמרנו לסוף הדברים כדי לייחד לה דיון נפרד. כידוע, על מנת שהטובין יזכו למעמד מקור ישראלי על פי ההסכם בין ישראל לארה״ב, עליהם לעבור שינוי מהותי בישראל, וגם לצבור ערך מוסף ישראלי שלא יפחת משלושים וחמישה אחוזים ממחיר המכירה FOB (מחיר כולל רווח כמובן). ככל שמחיר המכירה FOB עולה, כך יקשה לעמוד בכללי המקור, כי הרווח מדלל את המרכיב הישראלי. המושג מחיר FOB לא נזכר בהסכם עם ארה״ב, ובמקום זאת נזכר המושג ״שווי מוערך״ – APPRAISED VALUE – שהוא מושג המציין את הערך לצרכי מכס בארה״ב. ובארה״ב הערך לצרכי מכס הינו המחיר FOB, וכך הגענו למחיר FOB.
ואם כך הם הדברים, הרי שאם החברות הקשורות מייצרות במהלך השנה התאמה שמשמעותה היא העלאת המחיר FOB, הרי שהתאמה זאת עלולה לפגוע בעמידת הטובין בכללי המקור, ולדלל את הערך המוסף הישראלי. אם בעולם טרום ההתאמה מחיר המכירה היה 100 והערך המוסף המקומי היה 37, הטובין היה זכאים לפטור ממכס בארה״ב על פי הסכם הסחר. אם ההתאמה הביאה לכך שמחיר המכירה עלה ל-107, הרי שערך המוסף הישראלי ירד מתחת ל-35% והמוצר כבר אינו זכאי לפטור ממכס. במלים אחרות – תיקון מחיר העברה בשם ענייני מיסוי ישיר, והיעדרה של מתודת מחירי העברה לצרכי מסי יבוא עלולה להביא שהמוצר יאבד את מקורו הישראלי והיבואן יהיה חשוף לדרישה לתשלום הפרשי מסי יבוא.
אין מדובר בחששות סתמיים. במסגרת טיפולנו בדרישות אימות מקור שהגיעו מכיוון של מכס ארה״ב נתקלנו בתופעות מסוג זה. לכן, חברות המייצאות לארה״ב לחברות קשורות חייבות להכיר את עולם מחירי העברה לצרכי מכס ולהסדיר את מחירי המכירה גם ביחס לעניין זה, שאם לא כן – עלולה להיווצר כאן חשיפה משמעותית, דיווחית ואולי גם פיסקאלית, מול מכס ארה״ב.
